בואו נדבר על מחממים באינפרא-אדום לחדרי אמבטיה (וכיצד להימנע מבעיות חשמליות).
התקנת מחמם באינפרא-אדום בחדר אמבטיה היא דבר מסוכן אם לא עושים זאת כראוי. בחדר קטן כזה יש ערפל, טיפות מים וחשמל – זו תערובת שעלולה לגרום לכישלון של המערכת. כאשר הלחות מגיעה למקומות שאין לה להיות בהם, עלולים להיווצר קצרים חשמליים. זה לא טוב.
לכן אנו משתמשים במעטפות בעלות רמת הגנה IP44. בעצם, זה אומר שחלקי המחמם מוגנים מפני טיפות מים שעלולות להגיע מכל כיוון.
שמירה על החשמל במקומו
אנו רוצים שאף זרם חשמלי לא ידלוף החוצה. כדי להשיג זאת, אנו משתמשים בחוטים עם בידוד כפול, ומוודאים שכל נקודת חיבור מאוטמת היטב.
אבל יש בעיה: החום פוגע באוטמים. אם משתמשים בגומי זול, הוא עלול להישבר מיד כשהמחמם פועל. אנו משתמשים בגומי סיליקון בעל עמידות גבוהה לחום. הוא יכול לעמוד בחום בלי להישבר.
אנו גם מוודאים שרכיבי החימום לא נוגעים במסגרת המחמם. באמצעות מבודדים קרמיים בנקודות החיבור, אנו חוסמים את מסלול החשמל. זו דרך להבטיח בטיחות. אם חוט נקרע או שהחוט החם נשבר, המסגרת המתכתית לא תהפוך לחשמלית באופן פתאומי.
המאבק בערפל
מנורות אינפרא-אדום נעשות חמות מאוד. זה יוצר הבדל לחץ שעלול למשוך אוויר לח פנימה. קופסה פלסטיקית לא מספיקה כדי לעצור זאת. אנו משתמשים בחיבורים אטומים ובחוטים בעלי רמת הגנה IP. בנוסף, החוטים הפנימיים צריכים להיות עמידים לטמפרטורות הגבוהות של המנורה. אם לא, הבידוד יימס. ואף אחד לא רוצה את זה.
החסרונות
יש חיסרון בעיצובים בעלי רמת הגנה IP44. מכיוון שהמכשיר מאוטם היטב, אין זרימת אוויר פנימה. זה אומר שהרכיבים הפנימיים נמצאים בסביבה חמה מאוד. הם עלולים להישרף מוקדם מדי. כדי למנוע זאת, אנו בוחרים רכיבים שיכולים לעמוד בחום הגבוה.
ובבקשה, אל תהססו להשתמש בחיבור לאדמה. גם עם בידוד כפול, צריך חיבור לאדמה. אם משהו ישתבש, רוצים שהמפסק יפעל מיד. זו ההבדל בין שבירת המפסק לבין יום גרוע מאוד.